פיצוי עבור מטרדי רעש וזיהום אויר 

בחודש אוגוסט 1993, בטקס חגיגי רב משתתפים, בנוכחות ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, ראש עירית ת"א דאז שלמה (צ'יץ') להט ושר התחבורה ישראל קיסר, נפתחה התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב.

תחנה זו, כך הכריזו בשמחה פרנסי העיר, תפתור בעיות תחבורה בעיר. גם מפגעי התחנה המרכזית הישנה יסולקו.

תושבי הרחובות הסמוכים לתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב לא הצטרפו לחגיגה. הם חששו כי תנועת האוטובוסים תגרום רעש וזיהום אויר ותוריד את ערך דירותיהם. לחששם לא היה שומע. התחנה נפתחה והחלה לפעול.

כשנתיים לאחר מכן, התארגנו מאתיים תושבים והגישו תביעת פיצויים.

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט טלגם, שדן בתביעה, קבע בפסק דין תקדימי כי חברת התחנה המרכזית החדשה (מפעילת התחנה), עירית תל-אביב (יוזמת התחנה), הועדה המקומית לתכנון ולבניה (מאשרת הבנייה וההפעלה) והקואופרטיבים "אגד" ו"דן" (מפעילות האוטובוסים), אחראיות, ביחד ולחוד, לנזקי התושבים. די בעובדה שכל אחת מנתבעות אלה "מזינה" את רעותה. כך מתגבשת "שותפות מטרה", המחייבת כל אחת מהמזיקות לשאת גם בנזק שהוא פרי הנזק שגרמה רעותה, יהא חלקה בנזק הנטען אשר יהא.

הרעש הנגרם כתוצאה מתנועת האוטובוסים, קבע השופט, עולה על רמת הרעש הקבועה בהנחיות "המקלות" של המשרד לאיכות הסביבה. מדובר במטרד רעש. אכן קיים אינטרס ציבורי, חשוב ובעל משקל סגולי גדול, שתהיה תחנה מרכזית המשרתת מספר גדול של נוסעים מדי יום ביומו, אולם אינטרס זה נדחה לעומת אינטרס התושבים שהשקט שהתקיים באזור קודם לפתיחת התחנה, לא יפגע מהותית.

באשר לזיהום האוויר, פוסק השופט, בהתחשב בכך שבשעות השיא, חולפים למעלה מ - 400 אוטובוסים בשעה ולאור העובדה שגם בתנועה מופחתת במחצית עדיין מתקבלים ריכוזים החורגים מהתקנים של זיהום כתוצאה מפליטת מנועי דיזל, הרי שהתחנה גורמת גם מטרד זיהום אוויר.

יש לקחת בחשבון, מוסיף השופט, כי מדובר באוכלוסייה קשישה, הסובלת בחלקה ממחלות ריאה, אסטמה, לחץ דם ומחלות לב, אוכלוסייה שלגביה חשיבותו של אוויר צח כפולה ומכופלת. כלשונו של השופט:

"אין מקום שציבור, אשר מכורח הנסיבות מתגורר בסמוך לפרויקט, שבצד יתרונותיו הבולטים מייצר גם מפגעים לרוב, ישא ב'עלויות' הפעלתו של הפרויקט."

את נזקי התושבים כתוצאה ממטרדי הרעש וזיהום האוויר מעריך השופט בכ - 10,000 ש"ח לשנה בממוצע לכל תושב, בהתאם למיקום דירתו ביחס לתחנה.

מטרדים אלה אף גרמו לירידת ערך דירותיהם של התושבים, קובע השופט. זאת ניתן לקבוע על בסיס הידע המשפטי, נסיון החיים והשכל הישר, יותר מאשר על בסיס חוות דעת המומחים השמאים, שכל אחת משכה לכיוון אחר.

כך גם אין ספק כי עצם הפעלת התחנה גרמה לכך שהחתך הסוציו-אקונומי באזור התחנה יהיה נמוך יותר. עצם הפיכתו של המקום לאזור מועדף על עובדים זרים, מוריד את ערכו, אף אם בטווח המיידי, דמי השכירות הנגבים על ידי בעלי הדירות עלו. ניתן להשוות את מצב הדירה לאחר שימוש כזה, למצב של דירה שהפכו אותה למלון זול.

בסופו של דבר, מעריך השופט את ירידת הערך שנגרמה לדירות התושבים, בשיעור הנע בין 16 אחוז ל - 34 אחוז לדירה, תלוי במיקומה.

בסך הכל פסק השופט טלגם למאתיים התושבים פיצויים, עבור נזקי המטרדים ונזקי ירידת ערך הדירות, בשיעור העולה על 22 מיליון ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

מסמך 91